חסידות על מלכים א יד:יג

וכדי לבאר אלו הספיקו' הנ"ל נבאר ש"ס בר"ה וכאשר א' באחד יגשו יבוארו אלו באלו דאי' בדף י"ו מתני' בד' פרקים העולם נידון כו' בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנ' היוצר יחד לבם כו' א"ר כרוספדאי אמר ר"י ג' ספרים נפתחי' בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צ"ג וא' של בינוני' צ"ג נכתבי' ונחתמי' לאלתר לחיים רש"ג נכתבי' למיתה בינוני' עד יוה"כ זכו וכו' תניא ב"ש אומ' ג' כיתות ליום הדין וכו' ובה"א ורב חשד מטה כלפי חסד היכי עביד ר"א כובש שנ' יכבוש עוונותינו ר' יוסי ב"ח או' נושא שנ' נושא עון תנא דר"י מעביר ראשון וכך הוא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עוונו' מיחשב בהדי' וכתבו התו' בד"ה ונחתמין לאלתר לחיים מדקחשיב בינוני' משמע דצדיקים גמורים קרי לי' שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים למי שעוונותיו מרובים ולפעמים הצדיקים נחתמי' למיתה ורשעים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו וגו' וכ"ז דקרי הכי גבי רש"ג מיתה ולצ"ג חיים היינו חיי עוה"ב עכ"ל.

בספר מה שכתב במגילה. היינו כי מגילה רומז על הסתר חזק שהי' אז שעל זה ההסתר אמרו ז"ל (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר מ"מ גם בעת קשה כזה יעמוק האדם לבטל זאת הדעה של עמלק ועל זה ההסתר של מגילה רמזו (שם מגילה יד.) מ"ח נביאים ושבע נביאות נתנבא להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו' משמע מזה שמקרא מגילה נקרא הוספה על דברי תורה וביומא (דף כט.) פריך הגמ' והא איכא חנוכה. ניתנה לכתוב קא אמרינן ובאמת היו יכולין למצוא בתורה דרש כזה על חנוכה נמי אלא שעיקר המכוון ממאמרם ז"ל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה הוא לרמז בזה גודל ההסתר כי במה שיש דרש מפורש בתורה בלי שום חולק אין זה הסתר כלל כי זה מורה שאנו יודעים השורש שהציב זה ההסתר וכן הם כל מילי דנביאי שלא פחתו ולא הותירו על מה שכתב בתורה דליכא מידי בנביאי דלא רמיזו באורייתא כדאיתא במדרש רבה (פ' יתרו) כל הנביאים קבלו נביאתן מסיני שנאמר מעת היותי שם אני וגם דרשו ז"ל על הפסוק היתה עלי יד ד' שהיתה כבר בסיני. אכן מגילת אסתר שנקראת הוספה על ד"ת וכמו שמצינו בזה באמת חולק שאמר שלא נתנו לכתוב ואינו מטמא את הידים וזה הכל רומז על העלמות השורש ע"ד הכתוב ואנכי הסתר אסתיר שאינו ניכר עוד מי שהציב זה ההסתר ועל זה אמרו ז"ל במדרש אין לך שעה קשה כאותה שעה שאמר הקב"ה אנכי הסתר אסתיר אעפ"כ וחכיתי לד' המסתיר פניו מבית יעקב היינו אף בשעה קשה כזאת כאשר יעמיק האדם להסתכל היטב בעומק ההסתר יתגלה אליו השורש מההסתר שאנכי עשיתי זה ההסתר. והי' אז כ"כ גודל ההסתר כמאמרם ז"ל בגמ' (שם) גבר מלכא עלאה ממלכא תתאה היינו שהי' נדמה לישראל שמגיע לו לאחשורוש זאת המלוכה בשורת הדין כי זכה אותה ע"י גודל הדרך ארץ הנמצא בו וזהו כענין שמצאנו בגמ' (נדרים סה) בנבוכדנצר שצדקי' איתשיל אשבועתא שנשבע לו לבלתי יגלה שאכל ארנבת חיי' ואמר אזמו"ר הג' הק' זצל"ה שצדקי' הי' מוכרח אז להתיר את שבועתו כי הי' נוגע אצלו ממש בסכנת נפשות כי ראה בישראל שיש להם התרשלות מאוד וגודל חולשת הדעת מזה שחלק השי"ת לנבוכדנצר כ"כ חוזק ממשלה על כל העולם כי הי' נדמה להם שח"ו הקב"ה מסכים נמי עמו ומרצונו הפשוט בחר בו ליתן לו כ"כ ממשלה לכן הי' מוכרח צדקי' להתיר את שבועתו ולגלות להם שאכל ארנבת חיי' וזה מורה שלקח זאת הממשלה בחוצפה כלפי שמיא כי הארנבת מורה על עזות פנים וגודל חוצפה וכיון שכל הממשלה אינו ברצון ח"ו כי אם בחוצפה כלפי שמיא אזי יהי' מוכרח בטח שתתבטל ולזה הפרסיים משום שהם מדוגלים בדרך ארץ כדאיתא בגמ' (ברכות ח:) בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' לכך הי' בכוחם להתגבר ונצחו את בבל וקבלו מבבל את הממשלה כי יש בהם דרך ארץ יותר ממה שהי' מבבל כמו שמצאנו כאן גבי אחשורוש והשתי' כדת אין אונס ואמרו ז"ל כדת של תורה וגם איתא עליו בגמ' (שם) מגנותו של אותו רשע אתה לומד שבחו וכו' הרי שהי' מדוגל מאוד בדרך ארץ ולזה הי' נדמה לישראל שמגיע לו זאת הממשלה בשורת הדין מפאת גודל דרך ארץ הנמצא אצלו וזהו כוונת מאמרם ז"ל גבר מלכא עלאה וכו' אמנם אח"כ הראה להם השי"ת שכל הדרך ארץ הנמצא בעכו"ם הוא רק על הגוון אבל בעומק אין בהם שום דבר טוב רק רע כמו שרמזו ז"ל (שם ברכות ח:) בזה שסמכו ביחד אלו שתי המימרות תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' אני צויתי למקידשי (ישעיהו י״ג:ג׳) תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם וכו' ומה ענין זאת המימרא למימרא הקודם אלא שרמזו בזה הסמוכות שמה שנמצא בעכו"ם איזה דבר טוב כגון דרך ארץ אכן זה הטוב הוא רק על הגוון אבל בעומק המה רק רע כל היום משא"כ בנפש ישראל כשרואים בו איזה מדה טובה ידעו ברור שזה הטוב הוא אצלו בעומק מהשורש כמו שמצאנו בכתוב (מלכים א י״ד:י״ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ד' אלהי ישראל בבית ירבעם וגו' נאמר שם לד' אלהי ישראל להורות שלא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא היינו שהטוב הנמצא בו הוא מן השורש בעומק אבל גבי עכו"ם הוא הכל רק על הגוון וכל הענין שישראל צריכין לסבול גלות אצלם הוא רק למען שישראל יכניסו גם זה הגוון הטוב שיש בהם אל הקדושה כענין מאמרם ז"ל (עירובין ק:) אלמלא לא נתנה תורה היינו למידין צנועות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול כך הוא כל הענין מהגלות שיכניסו ישראל אצלם הטוב הנמצא לפעמים בהם שהוא אצלם רק על הגוון וישראל יעשה מזה טוב לגמרי שישיגו בו קנין גמור גם מן השורש וזאת יהי' ע"י מחיית עמלק. ולזה נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק כדאיתא בגמ' (פסחים) כי כניסתן לארץ מורה על קנין גמור מהשורש וקטן כזה אי אפשר להשיג רק כפי הידיעה שיש לו להאדם וכמו שביאר בזה אאמו"ר הג' הק' זצ"ל מהפסק של הגהות אשר"י (ב"מ פ' אלו מציאות בשם הר' אלעזר ממיץ יעו"ש) וכל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים וא"א להשיג ידיעה מבוררת בשלימות ולזה נצטוו בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק וממילא ישיגו ידיעה מבוררת ואז ישיגו קנין בשלימות מהשורש כפי בהירות הידיעה שיהי' לישראל:

ונחזור לביאור מדרש אתם נצבים היום זה ר"ה והוא דיש לדקדק לשון נצבים אם כפי' רש"י לשון פיוס א"כ איך אמרו בתוכחה שפתח במשנה תורה אלה הדברים וכו' ואגב יבואר ג"כ הפסוק למען ספות הרוה את הצמאה שהוא היפך הסברא לדרשת חז"ל שהצמאה הוא מזיד הי' מעביר עליהם ועתה שנצטרף השוגג יעו"ש ונ"ל דאחז"ל כ"מ שנא' נצב נצבים זה דתן ואבירם לבאר זה איך יש בנפש האדם סוד דתן ואבירם והוא כי יש חומר וצורה והם ב' הפכים שמטעם זה הנשמה רוצה לצאת מהגוף בכל נשימה וכנ"ל והם סוד הסולם אשר מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כי מלאך הוא לשון שליחות שנשלחו החומר והצורה בזה העולם שיעשו הכנה לעה"ב וכשזה קם זה נופל וכשזה יורד השני עולה והצורה שהיא נשמה קדושה נקרא אבירם כמו שנז' בזוהר על אברם יעו"ש והחומר מצד הדין והקליפות נקרא דתן והוא מובן מעצמו ואין צריך ראי' על זה והם נצים ומריבים זה עם זה וגם נצבים בקומה זקופה כל א' על מעמדו והענין כי ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים וכו' והקושיא מפורסמת ל"ל ספר לבינונים ועוד דאי' בש"ס ספרי חיים וכו' ובארנו במ"א כי בכל כת יש ג' כתות וא"ש ספרי חיים יעו"ש